פסק-דין בתיק ת"א 161691/02

פתיח

שתי תביעות שאוחדו להן יחדיו. עסקינן בטענה, כי בנק הפר באופן חד- צדדי הסכם למתן מסגרת אשראי, שנכרת עם לקוחותיו, ובכך עשה דין לעצמו. האם מותר לבנק להקטין את מסגרת האשראי כאוות נפשו, בכל עת שיעלה הרצון מלפניו? האם על הנתבעים לשלם לבנק את יתרות החובה שנוצרו בחשבונם כתוצאה מכך? אלה השאלות בהן עוסק פסק הדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

בנק לאומי סניף רחובות ("הבנק"), הגיש תביעה לתשלום סך של 5,925 ש"ח (ת.א. 161691/02), ותביעה נוספת לתשלום סך של 84,061 ש"ח (ת.א. 161695/02) נגד חברה (נתבעת 1) ונגד מנהלה (נתבע 2).

הדיון בשתי התביעות אוחד והן נשמעו כמקשה אחת.

התביעה הוגשה בסד"מ ונקבע כי "תינתן למבקש רשות להתגונן בכל טענותיו הנוגעות לסיכומים אשר נעשו עם מנהל הסניף, באשר למסגרת האשראי והריביות" (החלטת כב' השופטת דניה קרת-מאיר מיום 1.7.02). לנתבעים לא ניתנה רשות להתגונן בנוגע לסכום החוב, ולא בפרק המוגדר ה"תביעה שכנגד".

החלטת בית המשפט דלעיל אמנם מנוסחת בלשון יחיד, אך היא מתייחסת לנתבעים בשתי התביעות כאחד, שכן מספריהן צוינו במפורש בראש הפרוטוקול. לפיכך, אין  מקום לטענתו של הנתבע, שהועלתה לראשונה בסיכומיו, כי מדובר בהחלטה "מקפחת" ו"לא צודקת". אין אפשרות לסטות עתה מהחלטה זו, לאור העובדה שהנתבעים לא ביקשו לערער עליה בעת שהיה באפשרותם  לעשות כן, ובפועל השלימו עמה לאורך כל הדיון שהתנהל בעניינם.

מסגרת האשראי

טענתם של הנתבעים, בקליפת אגוז, היא כי התובע הפר הסכמים למתן מסגרת אשראי, שהוסכמו בין הנתבע 2 לבין מנהל המחלקה העסקית של בנק, מר זאב גרוס. לדברי הנתבע, בסוף חודש ספטמבר 2001 סיים מר גרוס לעבוד בסניף ומחליפו, מר אבי סולם, סירב להותיר את מסגרת האשראי בסך 100,000 על כנה, צמצם אותה והורה שלא לכבד שיקים של החברה. כתוצאה מכך טוענים הנתבעים, כי החברה נקלעה לסחרור כלכלי, עסקיה כשלו ולא היה באפשרותה לעמוד בחיוביה כלפי הבנק.

התובע טוען - להד"ם. לדבריו, הסיכום היחיד היה, כי הנתבע לא יחרוג ממסגרת האשראי המאושרת, ויוכל למשוך שיקים רק כנגד הפקדת כספים לחשבון. משלא נעשה הדבר הוחזרו שיקים של החברה, ואין לנתבעים אלא להלין על עצמם.

הנתבעים לא היו מיוצגים בתביעה. מר בלום (נתבע 2) התמודד בכוחות עצמו עם ניהול תביעה, שאינה פשוטה כלל ועיקר. במסגרת ההליכים, נדרש מר בלום לחקור את עדי התובע ואף להגיש בעצמו את סיכומי הנתבעים. בסופו של יום מתברר, כי בידי הנתבעים עלה לשטוח משנה סדורה של טענותיהם, כדת וכדין.

מסגרת האשראי

מטעם התובע העיד רק מר אבי סולם. זאב גרוס, אשר לגביו נטען כי סיכם עם הנתבע את פרטי מסגרת האשראי והתנאים לקיומה, לא הוזמן משום מה כעד תביעה.

ב"כ התובע טוענת בסיכומיה, כי הנתבעים לא הציגו כל הסכם בכתב הנוגע למסגרת האשראי, ובכך כשלו בהוכחת טענתם. אין יסוד לאמירה זו, לאור העובדה שמלכתחילה נטען כי הדברים סוכמו בעל-פה, והתובע לא מצא לנכון לזמן את עד המפתח, מר זאב גרוס, כעד תביעה.

מחדלו של התובע בהזמנת עד חיוני להוכחת גרסתו, כי לא היו דברים מעולם, מעלה חשש כבד, כי מדובר בהימנעות מכוונת וכי "דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובא אותו עד, היתה עדותו פועלת לחובת התובע" (י' קדמי, על הראיות, ע' 1650).

מר סולם העיד, כי לחשבונו הפרטי של הנתבע, אשר נפתח בתאריך 6.3.00, הועמדה ביום 5.4.00 מסגרת אשראי בסך של 70,000 ש"ח (נספח ב' לתצהירו). מסגרת זו הוקטנה ביום 18.9.00 ל- 10,000 ש"ח (נספח ה'). לדבריו, לחשבון החברה, אשר נפתח בתאריך 14.5.00 הועמדה ביום 18,9,00 מסגרת אשראי בסך 50,000 ש"ח, וכן הלוואה בסך 50,000 ש"ח, שמוחזרה מידי 21 לכל חודש (נספח ד' לתצהיר).

מר סולם ציין, כי עיון במסמכים מעלה, שמסגרת האשראי של החברה הוקטנה בתאריך 21.3.01 ל- 20,000 ש"ח, ועמדה ביחד עם ההלוואה הקיימת על סך של 70,000 ש"ח, עד ליום 24.20.01. החל מיום 24.10.01 עמדה מסגרת האשראי בחשבון החברה ע"ס של 40,000 ש"ח (נספח ג1).

ב"כ הבנק נאחזת במסמכי הבנק. לדבריה, המסמכים מוכיחים, כי טענת הנתבע בדבר העמדת אשראי כולל בחשבונות בסך של 200,000 ש"ח ומעלה היא עורבא פרח.

טיעון זה מתעלם במופגן מגרסת הנתבע, לפיה הושג סיכום בע"פ בינו לבין מר גרוס, שהיה ער לקשייה של החברה, אשר ציפתה כי מוצריה, פרי מטעי הצבר שבגידולם עסקה, ישווקו בחו"ל ויניבו לה הצלחה כלכלית. הנתבע העיד, כי החברה קידמה מיזם חדשני בתחום מוצר המזון המעובד מפרי טרי,  אשר נסמך על מחקר שערך הנתבע בתחום ההנדסה החקלאית.

לדבריו, היה בקשר יומיומי עם מר גרוס והגיע עמו להסכמה, כי הבנק יעמיד לזכות החשבון הפרטי וחשבון החברה גם יחד אשראי בסדר גודל של 200,000 ש"ח, למימון הפעילות העסקית. לימים הופסקו אספקת המים ואישורי העסקת עובדים שניתנו לחברה, והיא נקלעה לקשיים. הנתבע העיד, כי מר גרוס עודכן בפרטים הללו וסוכם עימו, כי מסגרת האשראי תקטן ל- 100,000 ש"ח בלבד. סיכום זה, כך לדברי הנתבע, הובא גם לידיעתו של מר סולם, לקראת חילופי התפקידים בינו לבין מר גרוס, בחודש ספטמבר 2001.

הנתבע מציין, כי המחלוקת בין הצדדים התגלעה בחודש אוקטובר 2001, כאשר מר סולם הודיע, כי הבנק שינה את מדיניותו והחליט לצמצם את מסגרת האשראי ולא לכבד עוד שיקים של החברה. הנתבע הזדרז לשגר מכתב למנהל הסניף, מר אהרון בשן, בתאריך 4.11.01. במכתב נאמר, כי הבנק מתבקש לקיים את הסיכום בנוגע למסגרת האשראי (נספח ד1 לתצהיר הנתבע).

לשון המכתב ברורה עד מאוד. נאמר בו כדלקמן: